חולה- מקרה שני

יום שישי- 05.10.07

לאחר ביקורי אצל הרופא גיליתי שמחלתי קשה משחשבתי.
הרופא יידע אותי בעובדה שאין תרופות רפואיות היכולות למנוע את השמנתי אלא עליי לקחת את עצמי בידיים ולעבוד על עצמי
בצורה נפשית.
החלטתי ללכת על זה.
שיהיה בהצלחה,
דניאלה.

יום ראשון- 07.10.07

התעוררתי בבוקר, שבוע חדש.
במשך סוף השבוע הפחתתי ככל יכולתי בכמויות המזון ואכלתי בעיקר אוכל מזין.
אף קילוגרם על צג המשקל עוד לא ירד אך חלה עלייה ניכרת במצב רוחי.
אני מרגישה שונה- עם בעלי, עם הילדים ועם עצמי.
שבוע נפלא,
דניאלה.

יום ראשון- 06.11.07

עבר לו חודש מתחילת הטיפול.
ירדתי במשקל, השתניתי חיצונית וגם פנימית.
אני שונה.
מרגישה טוב עצמי. כ"כ שמחה שהתחלתי את הטיפול הזה.
אכתוב מאוחר יותר, אני חייבת לאסוף את רועי מבית הספר.
דניאלה (:

יום רביעי- 27.12.07

אני כבר לא מכירה אותה, את דניאלה הישנה. אני מרגישה כל כך אחרת ,עברו כבר חודשיים ו12 יום בדיוק ואני כל הזמן מנסה להבין איך נתתי לעצמי אז להגיע למצב בו הייתי איך שכחתי שכשאתה שומר על עצמך אתה מרגיש כל כך טוב עם עצמך כל כך צעיר בנפשך.
שלכם,
דניאלה.

יום חמישי- 28.12.07

אתמול בצהריים קיבלתי שיחת טלפון מאימי.
היא אמרה שיש לה משהו חשוב לספר לי בקשר לאבא. אבא? שאלתי אותה, ושוב נכנסתי לדכדוך. חלק ניכר ממחלתי נבעה
מכך שהוא לא תמך בי ולא עמד לצידי כשפוטרתי.
אמא עצרה אותי בעודי יורה מילים בלי הכרה ואמרה: הסרטן של אבא חזר.
כל כך דאגתי, הצטערתי על מטח היריות ,ניתקתי והתחלתי לכעוס על עצמי..

אני לא עומדת במתח..
עד לפעם הבאה דניאלה.

יום שני- 01.01.08

את רוב סוף השבוע ביליתי במיטה.
ראיתי מהחלון את בעלי משחק עם הילדים בגינה.
נשארתי שם, במיטה, תקועה, כאילו משהו לא נותן לי לצאת. ואז הרעב, הוא תקף אותי.
סתם כך ירדתי למקרר,התבוננתי בו ..כמו בחבר ותיק,חבר שלא ראיתי די הרבה זמן, קצת יותר מדיי זמן..פתחתי את הדלת.

דניאלה.

יום רביעי- 07.02.08

טוב, המצב אנוש.
של שנינו.
אבא שוכב במחלקה סופניית ואני, אני שקועה בדיכאון. כמו אז, כשפוטרתי.
עליתי בחזרה את רוב הקילוגרמים שצג המשקל כבר הספיק להוריד.
חזרתי להיות מי שאני.
סופ"ש נעים,
דניאלה הישנה.

יום שישי- 09.02.08

הלכתי לבית החולים, לבקר אותו.
גופו היה שם, אבל הוא כבר לא.
לא הספקתי להיפרד. הוא נפטר.
לא יכולה יותר.
החלטתי לגשת שוב לרופא.

שבת שלום,
דניאלה.